לב

  מים רותחים, סבון, לשטוף את הידיים עד מעל למרפקים היטב היטב, להקציף את כל שערות האמה,  לסלק כל טיפת סבון עם זרם מים חזק וכעת שוב סבון. לישטוף היטב היטב להחליק עם כף יד ימין על אמת יד שמאל , לילחוץ חזק, לסלק את שאריות הסבון והמים, ועכשיו שמאל על ימין, לילחוץ חזק על העור, לשים לב שהתנועה תהיה … Read More

שפה, משמעות, עולם (על פרדוקס השפה הפרטית)

אפילו הארגומנט עצמו של השפה הפרטית של ויטגנשטיין[1] אינו בהיר די הצורך, על אחת כמה האינטרפטציות וכיווני המחשבה שנבנים על גביו. בסיפרות הפילוסופית נעים האינטרפטציות לגבי השפה הפרטית משפה שמתכוונת אל תחושות ותכנים מנטליים שברורים רק לסובייקט, דרך שפה של מי שחי מבודד נתון בתוך ואקום ועד שפה שאין אפשרות לוגית להבינה. על כל פנים ודרך כל אינטרפטציה של השפה … Read More

חומר (סיפור קצר על רוח)

אני אוהב את טבליות הכדורים שזרוקות פעורות ומזמינות בכל פינה בבית, אותן ואת הסירופים שאני שוכח פתוחים ושפוכים על שולחן העבודה או במיטתי, קצופים וקרושים ומסריחים. יש לי מלא מהם, אני דואג למלא סטוק לחודשים קדימה. יש לי לקסטיב נגד עצירות, ויש לי למיסיל לפטריות במפשעה, אדקס נגד כאבי ראש של ימי השבוע ואדקס פורטה לכאבי ראש של יום ראשון … Read More

חָלָל

  הַאִם הַנְּפִילָה נִמְשֶׁכֶת גַּם לְתוֹךְ הֶחָלָל הַאִם הִיא נֶעֱצֶרֶת וְאֵיךְ תְּנוּעַת הַגּוּף שֶׁנֶּעֱצָר הַאִם יֵשׁ שָׂמָה קִיר אוֹ גְּבוּל אוֹ אֵם אוֹ אֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הַאִם הַקּוֹל מְהַדְהֵד שָׂם אוֹ נֶאֱלָם וְאֵיפֹה הַמַּעֲבָר אֵיפֹה הַקְּרוּם הַזֶּה שביננו לְהַנִּיחַ עָלָיו אֹזֶן אוֹ לֵב שֶׁיַּקְשִׁיב לַקּוֹלוֹת לַהִרְהוּרִים וְלַגַּעְגּוּעַ

גּוּף שְׁלִישִׁי

  הַרְבֵּה גּוּף שְׁלִישִׁי עָמַד בֵּינִי וּבֵין אַבָּא שֶׁלִּי מַצִּיעַ מֶרְחָב בּוֹ אֶפְשָׁר לְהִפָּגֵשׁ הָיוּ שׁם בֶּגִין ופּוּשְקש ופַריד ואוּם כוּלתוּם אֲבָל לֹא הָיָה אֲנִי וְלֹא הָיָה אַתָּה   וּבְכָל זֹאת הָיָה שָׁם מַשֶּׁהוּ מִמְּךָ אֶצְבָּעוֹת יָדְךָ הָאֲרֻכּוֹת, רֵיחַ גּוּפְךָ אֶנְחַת הַתַּעֲנוּג אַחֲרֵי לְגִימָה שֶׁל מַיִם קָרִים וּמַנָּח גּוּפְךָ מֻשְׁקָע אֶל הַסַּפָּה אַחֲרֵי שֶׁקַּמְתָּ וְהָלַכְתָּ

הוספיס

  גם כאן בהוספיס בין קירות קלופים ושלד של אמת אני עדיין מכווץ את שפתיי סביב המדחום וראשי נשען אחורה אל הכרית יונק שנים אחורה עד לימים שאמא היתה מקרבת אל שפתי מדחום והייתי לוקח אותו אל פי ונשען אחורה ומכווץ את שפתי בכוונה גדולה שיטפס החום ויישאר לנו עוד זמן ביחד    

גפרור

  אני, משה סילמן, מדליק משואה זו… ניצוץ, אחר כך שקט חיבקתי את לשונות האש וחייכתי היה רגע של חום ואז כוביתי רעש, אנשים צעקו התיישבתי מזרחית לפני שלהבה אחרונה כבתה בי הספקתי עוד לאמר "צדק חברתי, צדק חברתי" אחר כך נהיה לי קר נורא                      

שִׁיר אַהֲבָה גאומטרי

    כְּמוֹ מְשֻׁלַּשָׁה אֲנִי מֵחַכָּה לִמְשֻׁלָּשׁ שֶׁיָּבוֹא אֵלַי יֶתֶר מוּל יֶתֶר שֶׁיָּבוֹא אֵלַי חֹסֶר מוּל חֹסֶר וּנְאַבֵּד צוּרָה בְּיַחַד

שְׂדוֹת הַמַּחְשָׁבוֹת

  הַמַּחְשָׁבָה פּוֹרֶשֶׂת אֶת גְּבוּלוֹת הָאֶפְשַׁר כאלוּמת אוֹר הַתּוֹחֶמֶת אֶת גְּבוּלוֹת הַחִפּוּשׂ.   רעיונותיי מהבהבים בְּסִיפֵי שְׂדוֹת הָאוֹר.   וַאֲנִי, כְּמוֹ חַקְלָאִי הַמְּחַפֵּשׂ צִנּוֹרוֹת השׁקייה בְּיוֹם חַמְסִין מְבַקֵּשׁ לִמְצֹא אֶת חוּטֵי הַמַּחְשָׁבָה  

תִּרְגּוּל

  הָלַכְתִּי לִשְׁכַּב לָאֲדָמָה מִלְמַלְתִּי כַּמָּה מִלִּים לָרוּחַ וְחִכִּיתִי   חִכִּיתִי לַכּוֹכָבִים שֶׁיתִּאְסְפוּ לְאוֹתִיּוֹת וּלְמִלִּים שֶׁאכַל לִקְרֹא בָּהֶם סִימָנִים צָפִיתִי בְּיָרֵחַ עוֹלֶה מִן הֶהָרִים וּבָא לִשְׁכַּב בְּחֵיקִי צָהֹב, חלמוני ונימוח   אַחַר כָּךְ עָלִיתִי לָעֲנָנִים הֵיכָן שֶׁאֵין מִלָּה נֶאֱמֶרֶת עָנָן אַחֵד מָתוֹק עִם רֵיחַ שֶׁל צִינת אניס הִקְשִׁיב בִּי לַקֶּצֶב הַנְּשִׁימָה נִכְנַסְתִּי וְהִתְפָּרַקְתִּי לַגֶּשֶׁם